סרחאן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה לתקן את כתב התביעה ולהעביר את התיק לבהמ"ש המחוזי.

התובע, יליד 1987, נפגע בתאונת דרכים בינואר 2009.

מונו עד כה שלושה מומחים מטעם בהמ"ש. המומחה בתחום האורטופדי קבע כי לא נותרה נכות צמיתה. המומחה בתחום הניורולוגי קבע כי נותרה נכות בשיעור של 15% בגין חולשה בפלג גוף ימין ו-20% נכות בגין ליקוי קוגנטיבי עקב הפגיעה בראש. המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע כי נותרה נכות בשיעור של 30% עקב הפרעה אישית אורגנית כפוסט-טראומה, הכוללת את הנכות בשיעור של 20% אשר נקבעה בתחום הניורולוגי. משמע, שהנכות המשוקללת הינה בשיעור של קצת למעלה מ-41% (30 נפשי + 15 ניורולוגי).

התובע סבור כי נזקיו עולים לכדי למעלה מ-2,500,000 ₪ ולעומתו, הנתבעת, סבורה שלא כך הדבר.

התלבטתי אם יש להעתר לבקשה, ומצאתי לקבל אותה ולא לחסום את יכולתו של התובע להוכיח את נזקיו כפי שהוא מעריך אותם (או יותר נכון – מעריכים אותם באי כוחו).

התובע, שהיה בן 22 בעת התאונה, נפגע במהלך שנת לימודיו הראשונה במכללת אורט כרמיאל, במסלול של לימודי הנדסת תוכנה, לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בציונים טובים.

לצורך בקשה זו בלבד - אם אניח שיהא מקום לבצע את חישובי הפסדי ההשתכרות לעתיד על השכר ההמוצע במשק (ואקח בחשבון "רק" 8,000 ₪), אם ניקח בחשבון את מקדם ההיוון המתאים (286) ואם ניקח בחשבון נכות תיפקודית צמיתה בשיעור של 40% - התוצאה הינה הפסדי התשכרות לעתיד בסך של כ-915,000 ₪. אינני יכולה לומר כעת מהו שיעור הנכות התיפקודית – ולכן, רק לצורך הבקשה ניקח בחשבון את הנכות הרפואית. לגבי הפסדי השתכרות בעבר – כיון שטרם הוגשו תחשיבי נזק – אין בידי מידע על השתכרותו של התובע במועד התאונה, בהיותו סטודנט שנה א'. אניח לצורך הבקשה כי עסקינן ב-4,000 ₪ לחודש, משמע – שההפסד, בהתייחס ל-40% נכות לגבי חלק מהתקופה ו-100% לגבי חלק אחר של התקופה, בסמוך לאחר התאונה – יכול להגיע כדי 100,000 ₪. לגבי הוצאות רפואיות ונסיעות, לרבות למכון שפיצר, ניתן להניח – לצורך בקשה זו – שהן עשויות לעלות כדי 100,000 ₪ נוספים (מעבר לטיפולים בקופת חולים ומעבר לתשלומים התכופים).

מכאן, שיתכן והנזק יהא 915,000 ₪ + 100,000 ₪ + 100,000 ₪ = 1,115,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות והוצאות. אם יוכח שהנכות התיפקודית גבוהה מהשיעור שלקחתי בחשבון – דהיינו, גבוהה מ-40%, הפיצוי יהא גבוה יותר, ותתכן כמובן תוצאה הפוכה.

הצדדים אף חלוקים לגבי הנזק בכל הנוגע לעזרת צד ג'. התובע טוען כי נזקיו בראש נזק זה עולים כדי 400,000 ₪ בעבר וסכום משמעותי נוסף לעתיד, על בסיס תשלום בסך של כ-9,000 ₪ בחודש – אם כי הסכום אינו מפורט בבקשה. הנתבעת טוענת כי לא יתכן שיפסק סכום כה משמעותי לעבר ו/או לעתיד. לגבי העבר – אינני רוצה לחוות דעה חד משמעית לגבי האפשרות שיוכח כי עסקינן בהוצאות שעולות כדי 400,000 ₪, אך אעיר שאם נזכור שהתאונה היתה בינואר 2009, המדובר באירוע לפני 40 חודשים, משמע - שהדרישה מתייחסת להוצאות בגין עזרת צד ג' בסך של 10,000 ₪ בחודש – וקצת קשה לראות כיצד יוכיח זאת התובע.

לגבי העתיד, נניח שיש לבצע חישוב "הפוך", כדלקמן: אם תקרת הסמכות העניינית הינה בסך של 2,500,000 ₪ ואם הנזק לגבי הפסדי השתכרות והוצאות (למעט עזרת צד ג') עשוי להיות 1,115,000 ₪ = אזי שניכוי האחד מן השני מניב תוצאה של 1,385,000 ₪. אם נניח שיוכחו הפסדים לגבי עזרת צד ג' לעבר "רק" בסכום של 185,000 ₪ (במקום 400,000 כנטען) – אזי שהפיצוי יהא 1,115,000 + 185,000 וה"יתרה", עד רף הסמכות העניינית, הינה 1,200,000 ₪.

האם יש סיכוי שיפסקו לתובע 1,200,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעתיד ? אני בספק (לאור חוות הדעת לגבי תיפקודו של התובע בחיי ה"יום יום"), אך כיון שעסקינן במקדם היוון של כ-327, המדובר על ממוצע של כ-3,700 ₪ בחודש. זהו סכום גבוה אך לא ניתן לחסום את דרכו של התובע מלנסות ולהוכיח כי אלו נזקיו הצפויים.

לסיכום, אינני חושבת שהפיצוי הראוי יעלה על 2,500,000 ₪ - אך בשלב מקדמי זה, טרם הוגשו הראיות (ויש לזכור כי אין בינתיים טענה לניכויים כלשהם), לא אמנע מהתובע לנסת ולשכנע כי הנזק גבוה מהסכום כאמור.

עוד אוסיף כי הבקשה הוגשה במועד סביר, כחודש לאחר שהוגשה לתיק חוות הדעת בתחום הנפשי. לא מצאתי שיש בהגשת הבקשה משום ניצול שלא כדין של הליכי המשפט או נסיון "לחמוק" מהצעת פשרה שאינה נוחה לתובע או מכל החלטה דיונית שלי שאינה עולה בקנה אחד עם עמדת התביעה.

בהקשר זה מפנה הנתבעת להחלטתו של בהמ"ש המחוזי חיפה בבר"ע 196/06 מירופולסקי אלכסנדר נ' וולובלסקי אנטולי (פורסם במאגר נבו) אשר עניינה החלטה קודמת שלי בתיק דשם. באותו עניין הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה לאחר הגשת חוות הדעת של המומחים בתיק, מצאתי לדחות את הבקשה והערעור על ההחלטה נדחה. עם זאת, יש שוני מהותי בין אותו המקרה לבין המקרה דכאן – אשר לשיטתי מחייב מסקנה שונה במקרה זה. ראשית, הבקשה שם הוגשה יותר משנה לאחר שהוגשו חוות הדעת של המומחים ולאחר שכבר הוגשו תחשיבי נזק וב"כ של התובע הפנים (ככל הנראה) את משמעות תחשיב הנזק מטעם ההגנה. שנית, שם היה מדובר על תובע בן 52 (וכאן – התובע בן 25), שם משכורתו היתה 3,500 ₪ (וכאן החישוב כנראה יהא על בסיס גבוה יותר), שם היו ניכויים בסך 500,000 ₪ (וכאן – לא אדע), והגם ששם הנכות הרפואית היתה בשיעור של 65% וכאן "רק" 41% - המשמעות התיפקודית של השתיים לא בהכרח שונה. לכן, מסקנתי שם היתה כפי שהיתה (כמו גם מסקנתו של כב' בהמ"ש המחוזי), ואילו כאן, עמדתי שונה.

לכן, הבקשה מתקבלת.

אני מאשרת את הגשת כתב התביעה המתוקן ומורה על העברת התביעה לבהמ"ש המחוזי.

אשמח אם הצדדים יעדכנו אותי בסוף ההליך. אני אף מציעה לצדדים להקדיש זמן לניהול מו"מ מזורז שמא ניתן להגיע להסכמות ולפשרה בתיק זה, על בסיס חוות הדעת שקיימות ועל בסיס הנתונים שכבר הצטברו עד כה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ב, 14 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: